החלטה בתיק ב"ש 92656/06

1.          לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין שניתן ב- ת.פ. 7530/03 (שלום-ת"א) על-ידי כב' השופטת גיליה רביד ביום 6.7.2006 עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש המבקש.

הערעור מכוון להכרעת-הדין וחומרת העונש.

המבקש הורשע על-פי הכרעת-הדין, במסגרת שלושה אישומים נפרדים, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצע פשע, בניגוד ל סעיפים 415 סיפא ו- 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

עסקינן במעשים שבוצעו על-ידי המבקש לאורך התקופה שבין השנים 1996 ו-2002, שבמהלכן, במסגרת שלוש מכללות שונות ("לה בון", "פייב פלוס" ו"מאטיס"), הוא הונה עשרות רבות של עולים חדשים מחבר העמים שנרשמו ללימודים באותן מכללות ולא כזו לקבל תמורה בעד כספם.

העונש שנגזר על המבקש - מאסר בפועל למשך 5 שנים; מאסר על-תנאי בן 18 חודשים, שלא יעבור עבירות מרמה מכל סוג, לרבות ניסיון, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי למתלוננים בסך כולל של 243,413 ש"ח; וקנס בסך 8,000 ש"ח  או 4 חודשי מאסר תמורתו.

2.          לטענת בא-כוח המבקש, מדובר באדם נורמטיבי, עיתונאי במקצועו, שמעולם לא ריצה עונש מאסר.

ערעורו של המבקש נסמך על טענות כבדות-משקל, ובפרט על מערכת מפורטת של נתוני עובדות וראיות שהוצגו בפני בית-המשפט קמא, אולם לא זכו, לטענת המבקש, להתייחסות הראויה. בבסיסו של הערעור עומד הצורך בהבהרת תמונה עובדתית כוללת, שיש בה כדי לשנות באופן יסודי את מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית-משפט קמא. את הטענות לא ניתן לבטל במחי יד, מבלי לשמוע את טיעוני המערער ולהיכנס לעובי הקורה בבחינת נסיבות הפרשה.

מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי הוא חש שהן הרשעתו והן רמת הענישה הקשה ביותר שננקטה כלפיו, בחלוף שנים למן ביצוע המעשים, מבוססות על התרשמות שגויה לחלוטין מן העובדות, על התעלמות מראיות ומהבהרות חיוניות ועל ניתוח חד-מימדי של מערכת העובדות. מבקש להילחם על חפותו באופן חד-משמעי.

עוד טוען בא-כוח המבקש, כי בקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר, היא לעונש שנגזר בגין עבירות שבוצעו לפי הנטען לפני 5 עד 9 שנים. המבקש חזר מיוזמתו לארץ בשנת 2002 בידיעה שהוא נדרש לחקירה, תוך שהוא מוסר גירסתו בפירוט. לכל אורך ההליכים המשפטיים היה המבקש משוחרר, מבלי שהוטלה כל מגבלה על חירותו או על חופש התנועה שלו,  מדובר באדם שאין לגביו כל טענה של מסוכנות. יחד עם זאת, שיקול ראשון במעלה הינו חלוף הזמן הרב שמאז ביצוע המעשים.

כשאלו פני הדברים, ממילא לא ניתן לדבר על סמיכות זמנים בין המעשים לבין העונש ונימוק כללי זה מאבד לחלוטין ממשקלו.

לנוכח חומרת העונש שנגזר על המבקש, מוסיף ומציין בא-כוחו כי אף ללא קשר לערעור כלפי ההרשעה נראה בעליל כי מדובר בעונש מופלג בחומרתו, המתעלם כליל מכל נסיבה לקולא באשר היא. לטענתו, נסיבות הפרשה, בשילובן עם שיקולים משפטיים נוספים, אין בהם כדי להצדיק הטלת עונש של כליאה ממשית, בחלוף שנים רבות.

לא רק זאת, אלא האיזון בין כלל האינטרסים מחייב לאפשר לו למצות את הליכי הערעור טרם כליאתו, שפגיעתה צפויה להיות קשה ובלתי-הפיכה.

3.          לטענת באת-כוח המשיבה, אין להיעתר לבקשה על-פי הלכת שוורץ .

מדובר בשלוש פרשיות מרמה בהן הורשע המבקש במעשים דומים, והכרעת-הדין מבוססת על ממצאי מהימנות, לאחר שמיעתם של כ-100 עדים. לאור האמור סיכויי הערעור קלושים.

בנוסף, עונש המאסר שנגזר הינו ממושך ואינו מצדיק עיכוב ביצוע. גם העובדה שהמבקש היה משוחרר משך ניהול התיק אינה מצדיקה מתן עיכוב ביצוע עד לשמיעת הערעור.

אין כאן שאלה של דחיפות או מהו האינטרס הציבורי בכך שהמבקש יחל בריצוי העונש באופן מיידי, שהרי הכלל, כפי שנקבע בבית-המשפט העליון ובפסיקה בכלל, הוא שריצוי העונש צריך להיות מיידי, למעט במקרים חריגים. במקרה זה נדמה שהאפקטיביות של אמצעי אכיפת החוק, התקינות של מערכת הענישה והימנעות ממצב שבו יחל המבקש לרצות העונש שהוטל עליו - גם זה שיקול שעל בית-המשפט לשקול.

מדובר בהכרעת-דין מפורטת ומנומקת, שכאמור ניתנה לאחר דיונים ממושכים. בית-המשפט התרשם באופן בלתי-אמצעי מהעדים וראה את כל התמונה. קשה לומר שסיכוייו של הערעור הינם סיכויים טובים.

גם אם ערכאת הערעור תחליט להתערב בעונש שהושת על המבקש ולהפחית ממנו במידת-מה, עדיין מדובר בעונש מאסר ממושך של 5 שנים, ועל-כן אין בכך כדי לייתר את שמיעת הערעור.

באת-כוח המשיבה מציינת כי על המבקש הוטלו מגבלות גם לאורך התנהלות התיק - עיכוב יציאה מן הארץ, הפקדה בסך 60,000 ש"ח וערבות צד ג'.